השבוע לכדו את עיני שתי ידיעות מעניינות שהתפרסמו בחדשות. האחת, משמחת מאוד שבישרה על ההסכם הקיבוצי החדש בין ההסתדרות לרשויות המקומיות, שקבע כי שכרם של עשרות אלפי עובדים ברשויות המקומיות יעלה מאבטחת הכנסה לשכר מינימום ומעלה.

כמי שחתם לאחרונה על הסכם קיבוצי דומה עם ההסתדרות, אין לי אלא לברך על ההסכם החדש, המצביע על המגמה המסתמנת לשיפור במצבם של מגזרים, שעד לאחרונה היו מקופחים באופן משמעותי בשכרם.

כמי שעמד, יחד עם הנהגת ההסתדרות החדשה בראשותו של עופר עיני, על הצורך לפעול נמרצות על מנת לשנות את מצבם של העובדים, מתוך כוונה ליצור איזון משמעותי יותר בחלוקת ההון וההכנסות במשק הישראלי, אני מבקש להדגיש כי קיים דמיון רב בין מעמדם של העובדים במגזר הניקיון, לבין זה של עובדי הרשויות המקומיות.

הפעולה הנוכחית, כחלק משרשרת של פעולות דומות, תביא עם הזמן למיטוב איכות החיים של מגזרים נרחבים במשק ובחברה הישראלית, ועל כך יש לברך את ידידי עופר עיני, יו"ר ההסתדרות החדשה.

גביית תשלום מלקוחות – לא יותר משוטף + 30!

יש לתת את הדעת, עם זאת, לפיתוח מנגנונים לפיקוח על היישום של ההסכם מחד, ולאפשר למעסיקים  – במגזר הפרטי, והציבורי, לגייס את המשאבים הדרושים לצורך מימושו, תוך הגדרת גבולות ברורים של זמן לגביית התשלומים מהלקוחות, או מהמקורות המוסדיים. גבולות זמן הגיוניים של שוטף+30 , על מנת למנוע מצב של עלויות מימון גבוהות , שיבלעו את הרווחים ויקשו על יכולתם של המעסיקים לעמוד בתשלומים.

כיום, עומד משך הזמן העובר בין הגשת החשבונית ללקוח (כולל המדינה והרשויות המקומיות) וקבלת התשלום מהלקוח, על שוטף+90  -  שוטף+120,  דבר היוצר קשיי נזילות, לעיתים אף חמורים, לעסקים אלה. אני רואה בתהליך החתימה על ההסכם הקיבוצי סנונית ראשונה לקידום נושא רווחת העובדים ברשויות, ומקווה שהצעד הבא יהיה בניית מערכת תומכת לשימור היחסים בין העסקים המשרתים את הרשויות והרשויות עצמן.

מסתבר שמשתלם להיות נהג אוטובוס בחברת חשמל

לא חלף יום אחד מפרסום אותה ידיעה, וההרגשה הטובה התחלפה בבת אחת בתחושה לא נעימה של מיאוס. על פי דו"ח דו"ח השכר במגזר הציבורי ל-2008, לפני הקמת יחידת האכיפה של הממונה על השכר, היו חריגות ב-62% מהגופים הציבוריים. בין היתר בעיריית תל-אביב, ברשות השידור, ברשות שדות התעופה ובחברת החשמל.

החריגות התבטאו בשכר מופרז של מנהל מחלקה בבית חולים (כ- 85 אלף שקלים בחודש), או להבדיל של נהג אוטובוס בחברת חשמל (כ- 45 אלף שקלים בחודש).

אין לי רצון להיכנס לכיס של אף אחד, אבל הנתונים הם חמורים מאוד לאור המצב בו שרוי המשק. מצד אחד, כאמור, יש עובדים ממשלתיים שעובדים בשכר מינימום לצד בעלי שכר שמקבלים שכר ללא פרופורציות.

חשוב לקחת בחשבון שבכדי לשמר בתוכנו את הכוחות הטובים יש לתגמל אותם בצורה ראויה. אולם אם אם ראש הממשלה יכול להתקיים מ- 30 אלף שקל בחודש, גם שאר הכבירים והמוחות הטובים יכולים להתקיים ברמות האלה.

אני קורא לממונה על השכר במשרד האוצר, לשר האוצר וראש הממשלה לשים סוף לביזיון שחוגג במדינה. לא ייתכנו קיומן של משכורות עתק לצד עוני מתמשך של תושבים רבים, לצד עסקים שבקושי מצליחים לקיים את עסקיהם, לצד עובדי שכר המינימום קשיי היום.

יש לבנות טבלה ברורה ומסודרת המגדירה רמות שכר בתפקידים השונים אשר תשקף מצב הגיוני ומציאותי.

עצוב לראות כל שנה מחדש שהדבר חוזר על עצמו מבלי שאיש אינו נותן את הדעת על העניין. כולי תקווה כי הקמת יחידת האכיפה של הממונה על השכר באוצר, תפסיק את החגיגה הלא רצויה הזו.